קיא על שטיח בסביון

בבתים פרטיים בסביון עם חצר, כלבים אוכלים דשא, עלים ולפעמים משהו שמצאו ליד הגדר, ומקיאים אחר כך בתוך הבית. הקיא מעורב לעיתים באדמה ובחומר צמחי, והכתם כהה ולא אחיד. לפני הטיפול אנחנו מרימים ושואבים את כל מה שאפשר, ורק אז ממשיכים לתכשיר האנזימטי. אחרי הניקוי כדאי לבדוק מה הכלב אוכל בחצר. צמחים מסוימים מזיקים לכלבים, ואם ההקאות חוזרות, כדאי להתייעץ עם וטרינר. בזמן הטיפול השאירו את הכלב בחוץ, ואל תתנו לו לחזור לשטיח עד שהוא יבש.

הקיבה מייצרת חומצה חזקה כדי לעכל מזון, וקיא מכיל חלק מהחומצה הזו. כשהוא נשאר על שטיח, החומצה מגיבה עם חלק מהצבעים, ובמיוחד עם צבעים מסוימים בצמר ובניילון. התוצאה יכולה להיות אזור בהיר יותר, או שינוי גוון שנשאר גם אחרי שהכתם עצמו יצא.

שלושה דברים מגבירים את הסיכון:

• זמן. ככל שהקיא נשאר יותר זמן על השטיח, החומצה פועלת יותר.
• שטיח בהיר או בצבעים חזקים. הבהרה בולטת יותר על רקע אחיד.
• מרה. הנוזל הצהוב שבקיא, בעיקר אצל חתולים ובקיבה ריקה, משאיר גוון צהבהב משלו.

לכן הכלל הוא להרים ולספוג מהר, גם אם הטיפול המקצועי יגיע רק מחר. ככה מקטינים את הזמן שהחומצה נמצאת במגע עם הסיב.

אם בשטיח כבר יש אזור בהיר אחרי קיא, נבדוק בביקור אם מדובר בשאריות או בצבע שהשתנה. צבע שהשתנה ניקוי לא מחזיר.

צמר סופג נוזלים מהר, ובשטיחי יד הצבעים לא תמיד יציבים. השילוב הזה הופך קיא על שטיח צמר למקרה רגיש. החומצה עלולה להגיב עם הצבע, והניסיון לנקות במים רבים עלול לגרום לצבע לזלוג.

מה לעשות עד שנגיע:

• להרים את המוצק ולספוג, בלי להרטיב הרבה.
• להסתפק במים קרים בכמות קטנה, בלי תכשירים מהארון.
• לבדוק אם הקיא הגיע לפרנזים, שעשויים לרוב מכותנה ומכתימים בקלות.

בטיפול בשטיח כזה אנחנו בודקים את יציבות הצבע בכמה צבעים שונים, עובדים בלחות נמוכה, ובוחרים תכשיר אנזימטי שמתאים לצמר. אם הצבע זולג בבדיקה, נגיד לכם בכנות שעדיף לא לטפל בשטיח הזה בבית, ולא נמשיך.

מידע נוסף על הגישה שלנו נמצא בעמוד ניקוי שטיחי צמר ובעמוד ניקוי שטיחים פרסיים.

בשטיח שאגי, קיא נכנס בין הסיבים הארוכים ומסתבך בהם. החלק המוצק נתפס בסיבים, והנוזל יורד לבסיס. זה הופך את ההרמה לקשה יותר, ואת הריח לעקשן יותר.

העזרה הראשונה בשאגי:

• להרים את מה שאפשר מלמעלה, בלי ללחוץ פנימה.
• להפריד את הסיבים ביד, עם כפפה, ולהרים שאריות שנתפסו ביניהם.
• לספוג את הנוזל בלחיצה עמוקה.
• לא לשפוך מים לתוך השאגי, אלא להרטיב מגבת ולהניח אותה על האזור.

בטיפול אנחנו פותחים את הסיב, מכניסים את התכשיר האנזימטי עד הבסיס, ונותנים לו זמן. אחר כך שוטפים ושואבים כמה פעמים, כי סיב ארוך מחזיק הרבה נוזל. אחרי הייבוש כדאי לסרק את הסיבים ביד כדי שלא יישארו דבוקים. הגישה שלנו לסיבים ארוכים מוסברת בעמוד ניקוי שטיח שאגי.

כשמישהו בבית מקיא בגלל ווירוס, השאלה הראשונה של הורים רבים היא אם השטיח יכול להדביק את שאר המשפחה. התשובה הכנה היא שהסיכון קיים בעיקר בשעות הראשונות, ושניקוי נכון מקטין אותו.

מה שעוזר:

• כפפות חד פעמיות בזמן הניקוי, ושטיפת ידיים אחריו.
• מגבות נייר במקום מגבות בד, וזריקה לשקית סגורה.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מהאזור עד שהוא נקי ויבש.
• אוורור החדר.

אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, ולא נכון להבטיח את זה. מה שאנחנו כן עושים הוא להוציא את החומר מהסיבים ומהגב, לשטוף ולשאוב, וזה מקטין מאוד את מה שנשאר.

לא כדאי לשפוך חומר חיטוי חזק על השטיח "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה מלבינים צבע ופוגעים בסיבים, בלי להגיע לגב. אם יש לכם שאלה רפואית, הרופא הוא הכתובת.