קיא על שטיח ברמלה

בדירות במגדלים ברמלה חתולים רבים לא יוצאים החוצה בכלל, ומבלים את כל היום בדירה. חתול כזה מלקק את עצמו הרבה, ובולע שיער שיוצא בכדורי שיער, בדרך כלל על השטיח שבסלון או בחדר השינה. כתמים כאלה מצטברים לאורך שבועות, ולעיתים מגלים כמה מהם רק כשמזיזים רהיט. לפני הביקור, עברו על השטיחים בדירה וצלמו כל נקודה. אנחנו מטפלים בכולן באותו ביקור. בזמן העבודה כדאי לסגור את החתול בחדר אחר, כי רעש המכונה מלחיץ חתולים, ולא לתת לו לחזור לשטיח עד שהוא יבש.

כלבים מקיאים מסיבות רבות: אכלו דשא, אכלו מהר מדי, מצאו משהו ברחוב או סתם קיבה רגישה. הקיא של כלב הוא בדרך כלל בכמות גדולה יותר מזה של חתול, ולעיתים מכיל מזון שלא התעכל.

מה שמייחד את הקיא של כלב הוא שהכלב עצמו מתעניין בו. כלב שמריח את המקום עלול לחזור אליו, ללקק אותו, ולפעמים גם לסמן אותו. לכן חשוב:

• להרחיק את הכלב מהאזור מיד.
• להרים את המוצק ולספוג את הנוזל.
• לא להשאיר ריח, גם אם הכתם נראה נקי.

בטיפול אנחנו משתמשים בתכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני ואת מקור הריח, ולא מסתירים אותו בבושם. אחר כך שוטפים ושואבים מהעומק. בזמן הטיפול כדאי שהכלב יהיה בחדר אחר או בחוץ, ושלא יחזור לשטיח לפני שהוא יבש.

אם הכלב מקיא שוב ושוב, או נראה חולה, הוא צריך וטרינר לפני שהשטיח צריך אותנו.

זו התלונה הנפוצה ביותר: ניקיתם, הכתם נעלם, השטיח התייבש, ואחרי יומיים הריח חזר. הסיבה היא שקיא הוא נוזל, ונוזל לא נשאר בקצות הסיבים. הוא יורד לבסיס, לגב, ולפעמים לריפוד שמתחת. ניקוי ביתי מטפל בשכבה העליונה, והשאריות שבעומק ממשיכות להתפרק ולהדיף ריח.

זה בולט במיוחד:

• בימים חמים ולחים, כשהלחות מעוררת את השאריות.
• בשטיחים עבים ובשאגי, שבהם יש הרבה עומק.
• בשטיח מקיר לקיר עם ריפוד.
• אחרי ניקוי ביתי עם הרבה מים, שרק הוריד את הקיא עמוק יותר.

הטיפול שלנו מבוסס על תכשיר אנזימטי שמפרק את החומר האורגני, זמן השריה כדי שיגיע לעומק, ושאיבה חזקה שמוציאה את מה שהתפרק. גם כך, אם הקיא הגיע לריפוד, ייתכן שיישאר ריח קל. נגיד לכם את זה מראש.

על ריחות בשטיח באופן כללי כתבנו בעמוד ריח רע מהשטיח לפי אזורים.

ברגע של גועל, הדחף הוא לשפוך על השטיח את החומר החזק ביותר שיש בבית. זה בדיוק מה שלא כדאי לעשות.

• אקונומיקה. מלבינה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הנזק קבוע, וגם לא עוזר להוציא את הקיא.
• מים חמים. מקבעים את החלבונים בסיב ומנטרלים אנזימים.
• בושם, מטהר אוויר ואבקות ריחניות. מסתירים את הריח ליום או יומיים, ואז הוא חוזר, לפעמים מעורבב בריח של הבושם.
• אמוניה. פוגעת בצמר, ובבית עם כלב היא עלולה למשוך אותו לחזור למקום.
• חומרי חיטוי חזקים. לא מיועדים לשטיחים ועלולים להלבין צבע.

סודה לשתייה היא האפשרות הביתית העדינה יחסית: פיזור על האזור הלח אחרי הספיגה, המתנה, ושאיבה. היא עוזרת לספוג לחות וריח, אבל לא מנקה בעומק. כתבנו עליה בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, ספרו לנו.

כשמישהו בבית מקיא בגלל ווירוס, השאלה הראשונה של הורים רבים היא אם השטיח יכול להדביק את שאר המשפחה. התשובה הכנה היא שהסיכון קיים בעיקר בשעות הראשונות, ושניקוי נכון מקטין אותו.

מה שעוזר:

• כפפות חד פעמיות בזמן הניקוי, ושטיפת ידיים אחריו.
• מגבות נייר במקום מגבות בד, וזריקה לשקית סגורה.
• הרחקת ילדים קטנים וחיות מהאזור עד שהוא נקי ויבש.
• אוורור החדר.

אנחנו לא מבטיחים חיטוי של השטיח, ולא נכון להבטיח את זה. מה שאנחנו כן עושים הוא להוציא את החומר מהסיבים ומהגב, לשטוף ולשאוב, וזה מקטין מאוד את מה שנשאר.

לא כדאי לשפוך חומר חיטוי חזק על השטיח "ליתר ביטחון". רוב החומרים האלה מלבינים צבע ופוגעים בסיבים, בלי להגיע לגב. אם יש לכם שאלה רפואית, הרופא הוא הכתובת.