קיא על שטיח בשכונת קריית חתני פרס נובל

בדירות הוותיקות בשכונת קריית חתני פרס נובל חלק מהחדרים פונים לחצר פנימית או לקיר קרוב, והאוויר מתחלף בהם לאט. ריח של קיא נשאר בחדר כזה יותר זמן, והשטיח מתייבש לאט יותר. לכן אנחנו מקפידים להכניס כמה שפחות נוזל ולשאוב חזק, ומסיימים במעבר יניקה בלבד. אחרי הטיפול, פתחו חלונות בשני צדי הדירה, אם אפשר, והפעילו מאוורר שמכוון לאזור. בחורף, מזגן במצב ייבוש עוזר. אל תכסו את האזור בשטיחון, ואל תפזרו עליו בושם. אם אין מעלית, זה לא משנה לנו: הציוד עולה במדרגות והשטיח נשאר במקומו.

הטעות הנפוצה ביותר היא לנגב קיא במגבת. ניגוב מורח את החומר לתוך הסיבים ומרחיב את הכתם. הסדר הנכון:

1. כפפות. כפפות חד פעמיות, ואם יש, גם מסכה פשוטה אם הריח מפריע.
2. הרמה, לא ניגוב. החליקו קרטון קשיח, מרית או מגרדת פלסטיק מתחת לחלק המוצק, והרימו אותו לשקית.
3. ספיגה. מגבות נייר על מה שנשאר, לחיצה בלי שפשוף, והחלפה עד שכמעט לא עולה נוזל.
4. מים קרים. כמה כפות על האזור, ושוב ספיגה.
5. שקית סגורה. כל מה שהשתמשתם בו נכנס לשקית שנסגרת ויוצאת מהבית.

מה לא עושים: לא מים חמים, לא אקונומיקה ולא בושם. אם אחרי כל זה נשאר כתם או ריח, תנו לאזור להתייבש באוויר עם חלון פתוח, ושלחו לנו תמונה בוואטסאפ.

אם יש בבית ילדים קטנים או חיות, הרחיקו אותם מהאזור עד שהוא מטופל.

ברגע של גועל, הדחף הוא לשפוך על השטיח את החומר החזק ביותר שיש בבית. זה בדיוק מה שלא כדאי לעשות.

• אקונומיקה. מלבינה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הנזק קבוע, וגם לא עוזר להוציא את הקיא.
• מים חמים. מקבעים את החלבונים בסיב ומנטרלים אנזימים.
• בושם, מטהר אוויר ואבקות ריחניות. מסתירים את הריח ליום או יומיים, ואז הוא חוזר, לפעמים מעורבב בריח של הבושם.
• אמוניה. פוגעת בצמר, ובבית עם כלב היא עלולה למשוך אותו לחזור למקום.
• חומרי חיטוי חזקים. לא מיועדים לשטיחים ועלולים להלבין צבע.

סודה לשתייה היא האפשרות הביתית העדינה יחסית: פיזור על האזור הלח אחרי הספיגה, המתנה, ושאיבה. היא עוזרת לספוג לחות וריח, אבל לא מנקה בעומק. כתבנו עליה בניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, ספרו לנו.

הביקור מתחיל בכמה שאלות: מתי זה קרה, האם זה אדם או חיה, ומה כבר נוסה. אחר כך:

1. בדיקת השטיח. זיהוי הסיב והגב, ואיתור כל הכתמים, כולל ישנים.
2. בדיקת צבע. בפינה נסתרת, כדי לוודא שהתכשיר לא יזיז את הצבע.
3. הסרת שאריות. הרמה ושאיבה של מה שנשאר על הסיב.
4. תכשיר אנזימטי. על הכתם ועל השוליים שסביבו, עם זמן השריה.
5. שטיפה ושאיבה. מים נקיים ויניקה חזקה, בשיטה שמתאימה לשטיח, עד שהנוזל שנשאב נקי.

אם השטיח צריך גם ניקוי כללי, אפשר לשלב את שני הדברים באותו ביקור. בסוף נראה לכם את התוצאה ונגיד אם יש סיכוי שריח או גוון יישארו. זמן הייבוש משתנה, ופירטנו עליו בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

אם בבדיקה מתברר שהשטיח רגיש מדי, נעצור לפני שמשהו נפגע.

ברוב המקרים קיא מגיב טוב לטיפול נכון, אבל יש מצבים שבהם חשוב לנו לומר מראש שייתכן שיישאר משהו:

• שינוי צבע מחומצה או ממרה. אם הצבע של השטיח השתנה, ניקוי לא מחזיר אותו. הוא רק מוציא את מה שנשאר על הסיב.
• קיא שהגיע לריפוד. בשטיח מקיר לקיר, ריפוד ספוג עלול להמשיך להדיף ריח.
• כתמים חוזרים באותו מקום. חתול שמקיא שוב ושוב באותה נקודה משאיר שכבות.
• כתם שעבר אקונומיקה או חום. כאן הנזק כבר נעשה.
• שטיח שהצבעים שלו זולגים. לא נמשיך בטיפול כדי לא להחמיר.

גם כשנשאר משהו, הוא בדרך כלל חלש בהרבה מהמקור, והריח מגיב לרוב טוב לטיפול אנזימטי. לפי התמונה נוכל להעריך מה סביר לצפות לו, ועל זה נבנה את ההמלצה שלנו.