שאיבת מים משטיח באזור

בבניינים ותיקים הצנרת היא לא פעם בת עשרות שנים, וחלק מההצפות מתחילות בחיבור ישן שנסדק או בברז שהתבלה. באזור אנחנו רואים הרבה מקרים שבהם הנזילה נמשכה לאט זמן מה לפני שמישהו שם לב, בדרך כלל מתחת לשטיח שמכסה את רוב רצפת החדר.

כשהנזילה הייתה ממושכת, השאלה היא לא רק כמה מים יש בשטיח אלא כמה זמן הם שם. נשאל אתכם מתי הרגשתם לראשונה רטיבות או ריח, ונבדוק את הגב של השטיח ואת האריחים מתחתיו.

אחרי השאיבה כדאי להזמין אינסטלטור לבדוק את הצנרת לפני שמחזירים את השטיח. אחרת אותה נזילה תחזור, ושוב תגלו אותה רק כשהשטיח יהיה רטוב.

השאיבה מוציאה את רוב המים, והאוויר מוציא את השאר. מה שעובד בפועל:

• פתחו חלונות משני צדי הבית, כדי שתיווצר זרימה ולא רק אוויר עומד.
• כוונו מאוורר עומד או מאוורר תקרה אל השטיח, נמוך ככל האפשר.
• אם השטיח לא מודבק, הרימו אותו על כיסאות או על מעמד, כך שהאוויר יעבור גם מתחת, והפכו אותו מדי כמה שעות.
• בחדר סגור, מזגן שמוגדר לייבוש מוציא לחות מהאוויר ומזרז את התהליך, במיוחד בימים לחים.
• אל תחזירו את השטיח לרצפה, ואל תניחו עליו רהיטים, עד שגם הבסיס וגם הרצפה יבשים לגמרי.

חום ישיר של תנור או שמש חזקה לאורך שעות מזיקים יותר משהם עוזרים, בעיקר לצמר. על הגורמים שמשפיעים על הזמן אפשר לקרוא בעמוד כמה זמן שטיח מתייבש.

הצפה ממכונת כביסה או ממדיח נראית כמו מים רגילים, אבל היא מביאה איתה סבון, מרכך, שאריות מזון ולכלוך מהבגדים. אם רק שואבים את המים ונותנים לשטיח להתייבש, השאריות נשארות בסיבים. התוצאה היא שטיח שנעשה קשה ודביק, ושמושך אליו אבק מהר מאוד.

לכן בהצפה כזו אנחנו לא עוצרים בשאיבה. אחרי שהוצאנו את רוב המים, מגיעה שטיפה במים נקיים ושאיבה נוספת, כדי למשוך החוצה גם את הסבון. בשטיחים שלא סובלים הרבה מים, כמו ויסקוזה או צמר עם צבעים רגישים, השטיפה נעשית בזהירות ובכמות קטנה, אחרי בדיקה בנקודה נסתרת.

אם ההצפה התגלתה רק אחרי כמה שעות, ספרו לנו. מים עם שאריות מזון שעמדו זמן רב בחום משנים את ההחלטה אם כדאי להציל את השטיח.

בסערת חורף, חלון שנשאר פתוח או מסילה של דלת מרפסת שהתמלאה מכניסים מים אל הבית בדרך כלל לאורך קיר אחד. השטיח שקרוב לפתח נרטב בקצה, והמים ממשיכים לזרום לאורך הבסיס, לפעמים עד אמצע החדר.

מי גשם נקיים יחסית, אבל בדרך הם עוברים על אדן, על מסילה ועל רצפת מרפסת, ואוספים חול, אבק ועלים. לכן אחרי השאיבה לפעמים נשארים סימנים בהירים או כהים בקו שבו המים עצרו. את אלה אפשר לרוב להוציא בניקוי אחרי שהשטיח מתייבש.

כשאנחנו מגיעים להצפה כזו, אנחנו שואבים לא רק את הקצה הרטוב אלא את כל הרצועה שעל הדרך של המים, ובודקים ביד עד איפה הבסיס קר. אחר כך כדאי להזיז את השטיח מהפתח עד שהחלון או הדלת יטופלו.

צמר שספג מים נקיים אפשר בהרבה מקרים להציל, אבל הוא דורש יותר זהירות. צמר סופג הרבה מים ומתייבש לאט, וצבעים טבעיים או צבעים לא יציבים עלולים לזלוג מאזור כהה לאזור בהיר כבר בזמן שהשטיח רטוב. ובשטיחי קשר, חוטי השתי והערב מכותנה עלולים להתכווץ אם צד אחד מתייבש לפני השני.

בשטיחים כאלה אנחנו שואבים בזהירות, בלי לשפשף ובלי לקפל, ומסבירים איך לייבש אותם שטוחים ובאוויר זורם ולא בשמש. אם כבר רואים זליגה של צבע, לא נוגעים בה בחומרים ביתיים, כי כל ניסיון כזה עלול לקבע אותה.

לפעמים אחרי בדיקה אנחנו נגיד שהשטיח הזה רגיש מדי לטיפול נוסף בבית, ונמליץ לא לגעת בו מעבר לשאיבה. מידע נוסף בעמוד ניקוי שטיחי צמר.