שתן כלב על שטיח ברמת גן

בדירות רבות בבניינים חדשים יש מרפסת גדולה, וחלק מבעלי הכלבים מניחים בה משטח הטלה לגור. הבעיה היא שהכלב לומד שהאזור שליד דלת המרפסת הוא המקום, והשטיח הקרוב ביותר לדלת סופג את התקלות. ברמת גן זה דפוס שחוזר בהרבה דירות.

כשאנחנו מטפלים בשטיח כזה, אנחנו בודקים במיוחד את הקצה שפונה למרפסת ואת הפינות. אחרי הניקוי כדאי להזיז את השטיח כמה עשרות סנטימטרים מהדלת, או להרחיק את משטח ההטלה מהפתח, כדי שהכלב לא יתבלבל בין השניים. שינוי קטן כזה מונע הרבה פעמים את הכתם הבא.

שימו לב גם לשטיח שעל המרפסת עצמה, אם יש כזה. שטיח חוץ שספג שתן לאורך זמן מחזיר את הריח לבית בכל פעם שפותחים את הדלת, גם כשהשטיח שבפנים כבר נקי.

שתן טרי הוא נוזל חומצי יחסית שנספג במהירות לעומק הסיב. תוך דקות הוא עובר את שכבת הפלאג, נבלע בתחתית הראשית שבה הסיבים ארוגים או נעוצים, ובשטיחים רבים ממשיך אל שכבת הלטקס שמחזיקה אותם. מה שאתם רואים על פני השטח הוא בדרך כלל עיגול קטן בהרבה מהאזור הרטוב באמת.

ככל שהשתן מתייבש, המים מתאדים והוא הופך לבסיסי יותר. בשלב הזה מתחילים להיווצר מלחים וגבישים שנצמדים לסיבים, והריח משתנה מריח חד של שתן טרי לריח כבד של אמוניה. זה גם השלב שבו צבעים רגישים מתחילים להגיב.

• בשעה הראשונה: רוב הנוזל עדיין אפשר לספוג.
• אחרי יום: חלק מהשתן כבר התגבש בבסיס הסיבים.
• אחרי שבוע ויותר: הסיכוי לשינוי צבע ולריח עקשן עולה משמעותית.

לכן כשמתקשרים אלינו אנחנו שואלים קודם כל מתי זה קרה, ורק אחר כך כמה זה גדול.

חלק מהפתרונות הביתיים הנפוצים מחמירים את המצב. אמוניה וחומרי ניקוי שמכילים אותה מריחים לכלב כמו שתן, ובפועל מזמינים אותו לחזור לאותה נקודה. אקונומיקה מלבינה את הצבע של רוב השטיחים ומשאירה כתם בהיר קבוע, ועל צמר היא פוגעת בסיב עצמו.

גם מסירי כתמים כלליים עם בושם חזק הם בעייתיים. הם מסתירים את הריח לבני אדם ליום או יומיים, אבל לא מפרקים את השתן, ולפעמים משאירים שארית דביקה שאוספת לכלוך ומשחירה את האזור.

• לא לערבב תכשירים שונים על אותו כתם.
• לא להשתמש במברשת קשה על שטיח צמר או ויסקוזה.
• לא להרטיב יותר מדי, כי נוזל עודף מוריד את השתן עמוק יותר.

אם כבר השתמשתם באחד מהחומרים האלה, אין בעיה, רק תגידו לנו. זה משנה את סדר הפעולות ואת בחירת התכשיר.

גם שמפו שטיחים רגיל שמשאיר קצף עלול להשאיר שארית שהכלב יריח בה את עצמו.

צמר הוא סיב שסופג הרבה נוזל ומחזיק אותו בתוכו. זה מה שהופך שטיח צמר לחם ונעים, וזה גם מה שהופך אותו לרגיש במיוחד לשתן. הסיבה העיקרית היא שצמר לא אוהב סביבה בסיסית, ושתן מתייבש הופך לבסיסי. חשיפה ארוכה עלולה להחליש את הסיב באזור הכתם ולשנות את המרקם שלו.

בטיפול בצמר אנחנו עובדים אחרת:

• בדיקת דימום צבע לפני כל דבר, כי צבעים בצמר נוטים לזלוג.
• תכשירים עם רמת חומציות שמתאימה לצמר, ולא תכשירים כלליים.
• כמות נוזל מבוקרת ושאיבה צמודה, כדי שהשטיח לא יישאר רטוב שעות ארוכות.

אם בבדיקה מתברר שהצבע בורח, נגיד לכם ביושר שניקוי בבית עלול להזיק, ולא ננסה בכל זאת. בעמוד ניקוי שטיחי צמר הסברנו בהרחבה איך אנחנו ניגשים לסיב הזה.

שטיח צמר שטופל נכון והתייבש בזמן שומר על הרכות ועל הברק שלו, גם אחרי טיפול בשתן.

כמה דקות של הכנה חוסכות זמן בעבודה ומשפרות את התוצאה. הדבר הראשון הוא הכלב עצמו: כדאי שיהיה בחדר אחר או בחוץ בזמן הטיפול, גם אם הוא רגוע. מכונה רועשת וצינורות על הרצפה מלחיצים כלבים, וכלב לחוץ עלול לעשות דווקא אז.

• להזיז מהשטיח כיסאות, שולחנות קטנים, צעצועים וקערות של הכלב.
• לשאוב את השטיח, ובעיקר להוציא שערות כלב שמסתבכות במכונה.
• לסמן בפתק או בתמונה כל נקודה שאתם יודעים עליה.
• לפנות מעבר נוח מהדלת לחדר, כי הציוד נייד אבל יש צינורות.

אם יש רהיט כבד שלא זז, אל תנסו להרים אותו לבד. נעבוד מסביב או נעזור לכם להזיז בזהירות. ספרו לנו גם אם הכלב נוהג לשכב על השטיח במקום קבוע, כי האזור הזה בדרך כלל צריך ניקוי עמוק יותר גם בלי כתם גלוי.