כתמים בשטיח בשכונת רמז

בבית פרטי בשכונת רמז יש לעיתים קרובות כמה שטיחים בקומות שונות: שטיח גדול בסלון, שטיחים בחדרי השינה ושטיח מעבר במסדרון. כשמזמינים טיפול בכתם בשטיח אחד, כדאי לחשוב אם יש עוד שטיחים שזקוקים לניקוי. המחיר נקבע לפי כמות השטיחים, הגודל והמצב, ולכן מומלץ לשלוח תמונה של כל שטיח בנפרד, עם הכתמים בצילום קרוב ועם השטיח כולו בצילום רחב. בבית עם מדרגות פנימיות אנחנו מעבירים את הציוד בין הקומות, ומבקשים שהמעבר יהיה פנוי. נוכל גם לומר לכם אילו מהשטיחים מתאימים להזרקה ויניקה ואילו צריכים שיטה בלחות נמוכה, כך שתדעו מראש כמה זמן הבית לא יהיה בשימוש מלא.

מה שתעשו בדקה הראשונה חשוב יותר מכל חומר שתקנו אחר כך. המטרה היא להוציא כמה שיותר נוזל לפני שהוא יורד לגב השטיח.

• ספיגה, לא שפשוף. הניחו מגבת נייר או בד לבן ויבש על הכתם ולחצו בכף היד. החליפו לאזור יבש בכל פעם.
• מהשוליים פנימה. עבודה מהמרכז החוצה מרחיבה את הכתם.
• מוצקים קודם. שאריות של אוכל, בוץ או שוקולד מרימים בכפית או בסכין לא חדה, לפני כל נוזל.
• מים קרים בלבד. כמה טיפות של מים קרים ושוב ספיגה. מים חמים מקבעים כתמים של חלבון וסוכר.

אחרי זה עצרו. אל תוסיפו חומרי ניקוי מהארון, ואל תכסו את המקום בשטיחון או ברהיט. אם הכתם עדיין נראה, צלמו אותו ושלחו לנו בוואטסאפ, ונאמר אם כדאי לחכות לטיפול.

אם השטיח עשוי צמר או שהוא שטיח יד, היו זהירים במיוחד עם כמות המים, גם כשהם קרים. צמר סופג מהר, ומים רבים עלולים להוציא צבע מהשטיח עצמו.

בוץ הוא אחד הכתמים הבודדים שבהם הכלל הפוך: לא נוגעים בו כשהוא רטוב. בוץ רטוב שמשפשפים נמרח ונדחף לעומק, ואילו בוץ יבש מתפורר ויוצא ברובו בשאיבה.

הדרך הנכונה היא לחכות שיתייבש לגמרי, לפורר בעדינות עם האצבעות או עם מברשת רכה, ולשאוב היטב. רק אחרי זה מטפלים בצבע שנשאר. אדמה אדמדמה, כמו חמרה, משאירה לפעמים גוון כתום שדורש טיפול נוסף.

בחורף אנחנו רואים הרבה שטיחים שהאזור ליד הכניסה או ליד דלת המרפסת כהה יותר משאר השטיח. זה לא כתם אחד אלא הצטברות של חול ואדמה שנכנסו לגב. חול כזה גם שוחק את הסיבים בכל צעד. ניקוי מלא של השטיח בשיטת ניקוי שטיחים בבית מוציא את רוב ההצטברות הזו.

אם הבוץ הגיע לשטיח צמר בהיר, גם אחרי שהוא התייבש כדאי לפורר אותו בזהירות רבה, כי גרגירי אדמה חדים שוחקים את הסיבים.

שעווה היא מהכתמים הבודדים שבהם החום הוא חבר, אבל רק בשלב השני. קודם מקררים: קוביית קרח בשקית על השעווה עד שהיא מתקשה, ואז מפוררים ומרימים בעדינות את רוב החתיכות.

את השכבה הדקה שנשארת אפשר להוציא עם נייר סופג לבן ומגהץ על חום נמוך, כשהנייר בין המגהץ לשטיח. השעווה נמסה ונספגת בנייר. מחליפים נייר עד שלא עולה יותר שעווה.

• לא מתאים לשטיחי שאגי סינתטיים ולסיבים שנמסים בחום. בדקו קודם בפינה.
• נרות צבעוניים משאירים צבע גם אחרי שהשעווה יצאה, וזה כבר כתם שדורש טיפול.
• נרות ריחניים משאירים לפעמים שמן ריח, שמתנהג כמו כתם שמן.

אם השעווה נכנסה לשטיח צמר עבה או לשטיח יד, עדיף לא לנסות מגהץ ולהשאיר את זה לנו.

בכל מקרה, אל תנסו לגרד שעווה עם סכין חדה. היא חותכת סיבים ומשאירה אזור קצוץ.

רוב הנזק שאנחנו רואים בשטיחים לא נגרם מהכתם המקורי, אלא מהניסיון להוציא אותו.

• אקונומיקה. מורידה את הצבע של השטיח ומחלישה סיבי צמר. הסימן הלבן שנשאר הוא קבוע.
• מי חמצן. עלולים להבהיר צבעים, בעיקר בצמר ובשטיחים בצבעים כהים.
• אמוניה ותכשירים בסיסיים חזקים. פוגעים בצמר ובמשי ומשנים גוון.
• נוזל כלים בכמות גדולה. משאיר שאריות דביקות שמושכות לכלוך, והמקום מתכהה מחדש תוך כמה שבועות.
• תרסיסים "לכל השטיחים". לא כולם מתאימים לכל סיב, ובטח שלא לשטיח יד.

סודה לשתייה וחומץ הם המתכון הביתי המוכר, ויש להם מקום מוגבל. על היתרונות והחסרונות שלהם כתבנו במאמר ניקוי שטיח עם סודה לשתייה.

אם כבר השתמשתם באחד החומרים האלה, ספרו לנו. זה משפיע על הבחירה של התכשיר ועל מה שנוכל להשיג.